היסטוריית הפיתוח של הזכוכית

יצרני הזכוכית הראשונים בעולם היו המצרים הקדמונים. להופעתה והשימוש בזכוכית יש היסטוריה של יותר מ-4,000 שנים בחיי אדם. חרוזי זכוכית קטנים נחשפו מהריסות מסופוטמיה ומצרים העתיקה לפני 4,000 שנים.
האגדה מספרת שלפני יותר מ-3,000 שנים, ספינת סוחר פיניקית אירופאית הייתה עמוסה במינרל הקריסטל "סודה טבעית" ושטה על נהר בלוס על חוף הים התיכון. בשל השפל של הים עלתה ספינת הסוחר על שרטון, ולכן עלו אנשי הצוות בזה אחר זה לחוף. חלק מאנשי הצוות נשאו גם סיר גדול, הזיזו עצי הסקה והשתמשו בכמה חתיכות של "סודה טבעית" כתמיכה לסיר הגדול לבישול על החוף. כשהצוות סיים את ארוחתם, הגאות החלה לעלות. כשהם עמדו לארוז ולעלות על הספינה כדי להמשיך להפליג, מישהו פתאום צעק: "בואו תראו, כולם, יש כמה דברים מבריקים ונוצצים בדולח על החול מתחת לסיר!" הצוות הביא את הדברים הנוצצים האלה כדי ללמוד אותם בקפידה על הסיפון. הם גילו שבדברים המבריקים האלה נדבק קצת חול קוורץ וסודה טבעית מותכת. מסתבר שהדברים המבריקים האלה הם הסודה הטבעית שהם השתמשו בהם כדי להכין תומכים לסיר בעת הבישול. תחת פעולת להבות, הם הגיבו כימית עם חול הקוורץ על החוף. זו הייתה הכוס המוקדמת ביותר. מאוחר יותר שילבו הפיניקים חול קוורץ וסודה טבעית, ולאחר מכן התיכו אותו בכבשן מיוחד להכנת כדורי זכוכית, מה שגרם לפיניקים להרוויח הון. בסביבות המאה ה-4 החלו הרומאים הקדמונים ליישם זכוכית על דלתות וחלונות. עד 1291, טכנולוגיית ייצור הזכוכית האיטלקית הפכה מפותחת מאוד. בדרך זו נשלחו אומני זכוכית איטלקיים לאי מבודד לייצר זכוכית. הם לא הורשו לעזוב את האי במהלך חייהם.
במאה ה-12 לספירה הופיעה זכוכית מסחרית והחלה להפוך לחומר תעשייתי.
בשנת 1688, אדם בשם נוה המציא את תהליך הכנת פיסות זכוכית גדולות. מכאן ואילך הפכה הזכוכית לפריט נפוץ. במאה ה-18 יוצרה זכוכית אופטית כדי לענות על צורכי הטלסקופים.
בשנת 1874, בלגיה ייצרה לראשונה זכוכית שטוחה.
בשנת 1906 ייצרה ארצות הברית מכונת טעינת זכוכית שטוחה. מאז, עם התיעוש והיקף ייצור הזכוכית, יצאה בזה אחר זה זכוכית בעלת שימושים ותכונות שונות. בעידן המודרני, זכוכית הפכה לחומר חשוב בחיי היומיום, בייצור ובמדע וטכנולוגיה.
זכוכית: זוהי הגיית סנסקריט, לא מה שנקרא היום זכוכית. הוא נקרא גם Po Li, והתרגום החדש הוא Po Zhijia, Suo Po Zhijia, Sai Bo Zhijia וכו', המקבילה לתמצית המים (הגביש) של המקום הזה.
בתרגום לסינית כגביש, יש לו ארבעה צבעים: סגול, לבן, אדום וירוק.
"Xuan Ying Yinyin" אומר: "Po Li, שמו של אוצר מהממלכה המערבית, הוא ירקן מי הענן הזה, או פנינה לבנה בענן."
"המסכת הגדולה" אומר: "האוצר הזה יצא מהמערה בהר. לאחר אלף שנים, הקרח הפך לפנינה".
"Huiyuan Yinyi" אומר את האוצר הזה: "הצורה היא כמו תמצית מים, האור והשקיפות מעודנים יותר מתמצית מים, ויש ארבעה צבעים שונים של צהוב, ירוק, סגול ולבן."
"קומפנדיום של Materia Medica" שנכתב על ידי לי שיז'ן בשושלת מינג: "זכוכית, השם הזה הוא פו לי. זה גם שמה של המדינה של פו לי. היא צלולה כמו מים וחזקה כמו ירקן, כך שהיא נקרא Shuiyu יש לזה אותו שם כמו Shuijing."
במשך מאות שנים, אנשים האמינו שזכוכית היא ירוקה ואי אפשר לשנות אותה. מאוחר יותר התגלה שהצבע הירוק הגיע מכמות קטנה של ברזל בחומרי הגלם. תרכובת הברזל הדו ערכית גרמה לזכוכית להיראות ירוקה. לאחר הוספת מנגן דו חמצני, הברזל הדו ערכי המקורי הופך לברזל תלת ערכי, הנראה צהוב, בעוד מנגן ארבע ערכי מצטמצם למנגן תלת ערכי, הנראה סגול. מבחינה אופטית, צהוב וסגול יכולים להשלים זה את זה במידה מסוימת. כאשר מערבבים יחדיו ליצירת אור לבן, לזכוכית לא תהיה יציקת צבע. עם זאת, לאחר מספר שנים, המנגן התלת-ערנטי ימשיך להתחמצן באוויר, והצבע הצהוב יגדל בהדרגה, כך שזכוכית החלון של אותם בתים עתיקים תהיה צהובה מעט.